3. מה צפויה להיות תוצאת הטיפול המשפחתי?
ברוב המשפחות שחוות תהליך טיפולי משמעותי, ניכר שיפור מהותי בדינמיקה: פחות עימותים, יותר הקשבה הדדית, ויכולת לראות את האחר לא רק דרך הכעס – אלא גם דרך הכאב והכמיהה לקרבה.
היחסים המשפחתיים הופכים בטוחים, ברורים ומכילים יותר, ואיכות החיים של כל אחד מבני המשפחה משתפרת בהתאם – גם ברמה הרגשית וגם בתחושת היציבות בבית.
לעיתים עצם זה שיש מקום לדבר אחרת, לראות ולהיראות – כבר יוצר שינוי עמוק ומתמשך. 
 

4. האם כל בני המשפחה חייבים להשתתף בטיפול משפחתי?
לא בהכרח. לעיתים מתחילים את התהליך עם אחד ההורים או עם חלק מבני המשפחה בלבד, ובהמשך בוחנים מי נכון שיצטרף ומתי.
עם זאת, באופן טיפוסי, מומלץ לקיים לפחות מפגש אחד שבו כל בני המשפחה נוכחים – שכן למפגש כזה יש איכויות ייחודיות: הוא מאפשר לראות את הדינמיקה המשפחתית כפי שהיא מתרחשת בפועל, לשמוע את הקולות השונים באותו מרחב, ולחוות את תחושת ה"ביחד" גם כשיש פערים וכעסים.
במקביל, מתקיימות בדרך כלל גם פגישות נפרדות – למשל עם ההורים בלבד – כחלק מהעבודה המערכתית המותאמת לצרכים.
 

בנוסף, ההורים במשפחות פרק ב' נדרשים לא פעם להתמודד עם ציפיות גבוהות לחצים גדולים במיוחד – להחזיק מערכת מורכבת, לבנות קשרים חדשים, ולעיתים גם להתמודד עם עניינים לא פתורים מהקשר הקודם.
בטיפול משפחתי יש מקום לכל הקולות – גם לאלה שלא נאמרים בקול רם. התהליך מאפשר לבני הבית לגבש זהות משפחתית חדשה, לעבד תחושות של אובדן, בלבול או קנאה, ולבנות אמון וקשרים יציבים במבנה חיים שאינו תמיד פשוט.
המטרה אינה "להפוך למשפחה רגילה", אלא ליצור יחסים אמיתיים, בגובה העיניים, מתוך הבנה שזו משפחה אחרת – אך לא פחות ראויה לריפוי ולחיבור.