לפני כמה שנים, אביתר ומיכל (השמות בדויים), זוג בסוף שנות ה- 50 לחייהם, התיישבו לראשונה בקליניקה שלי.
מיכל פתחה: "אני מרגישה שאין ביננו כלום. אני מרגישה לבד בזוגיות הזו. יש לי שותף, אמנם שותף לא רע, אבל לא בן זוג. אני מרגישה בודדה."
"ואתה, אביתר, אתה מרגיש בודד בזוגיות?", שאלתי.
"כן. אין לנו אותם תחומי עניין. מה שמעניין אותי, לא מעניין את מיכל, ולהיפך", ענה אביתר, בקול לאקוני ובפנים חתומות.
"איך זה היה בעבר? תמיד הרגשתם בודדים בזוגיות?", שאלתי.
מיכל ענתה: "בעבר הילדים היו בבית. הלבד בזוגיות שלנו לא היה כל כך מורגש. גם היתה הרבה עבודה. היום הבית מתמלא חיים רק כשהילדים והנכדים באים לבקר."
"ולפני שנולדו לכם הילדים, האם גם אז הרגשתם בודדים? האם בעבר היתה ביניכם חברות או רומנטיקה?"
"אה... טוב... אתה מדבר על לפני המון שנים, היינו צעירים", צחקה מיכל.
ואביתר, עם חיוך חמוץ, השלים אותה:" התחתנו כשהיינו מאוד צעירים, אפילו לא היינו בני 20!"
"כלומר", התעקשתי, "יש ביניכם פוטנציאל לזוגיות מלאה ומספקת; רק שהפוטנציאל הזה רדום במשך תקופה ארוכה, וצריך להחיות אותו מחדש."
"אתה אדם אופטימי", אמר אביתר, בנימה ספקנית.
"אני מטפל בעל ניסיון", עניתי.
* * *
"תגיד", שאלה מיכל, "יצא לך לטפל בבני זוג שהתחתנו צעירים, שהרגישו פספוס בגלל שהם התחתנו צעירים, כי לא חוו אהבה וזוגיות עם בני זוג אחרים? גם אני וגם אביתר מרגישים את זה."
"בוודאי", עניתי, "אתם ממש לא בני הזוג הראשונים, שהתחתנו בגיל צעיר, שמגיעים לקליניקה שלי, ומספרים, שהם מרגישים תחושת החמצה, כי הם לא הספיקו לחוות זוגיות ואהבה עם בני זוג אחרים."
"ומה אפשר לעשות בעניין?", שאל אביתר.
"קודם כל מבינים, שתחושת החמצה, ותחושת פחד מהחמצה (שנהוג לכנות FOMO - "Fear of Missing Out") חווים לא רק זוגות שמתחתנים בגיל צעיר, אלא גם המון זוגות, שמתחתנים בגילאים מבוגרים יותר – בגילאי 30, 40; ואפילו יותר בגילאים מבוגרים יותר."
"באמת?" התפלאו שניהם.
"לגמרי."
* * *
"אבל יש עוד משהו", אמרה מיכל: "אני יודעת שזה יכול להישמע ילדותי, אבל אני רוצה להתרגש, להתלהב מבן הזוג שלי! איך אפשר לאהוב ולהתלהב מבן זוג שנמצאים איתו כל כך הרבה שנים? כבר אין שום דבר חדש ביננו! הכול אותו דבר. שגרה מייבשת. איך אפשר שתהיה ביננו רומנטיקה ותשוקה כשאנחנו כבר כל כך מכירים?!"
"תתפלאי", עניתי.
"יש לך פתרון קסם?", בנימת שאלתה של מיכל התגנבה ציניות.
"יש לי פתרון אפשרי, שכבר החזיר את הקסם להרבה זוגות", עניתי.
"נו, ומה הפתרון?" שאל אביתר בספקנות.
"גם כאן, תחילת הדרך לפתרון מצויה בהבנה, שאנחנו חיים בעידן שבו מציאת בני זוג היא זמינה מאי פעם. בני זוג פוטנציאליים חדשים נמצאים בכל מקום – בעבודה, בלימודים, בסופר, בדרכים; שלא לדבר על אפליקציות היכרויות בטלפון הנייד.
ובני הזוג הפוטנציאליים האלו יכולים להיראות לנו מושכים ומדליקים, במיוחד יחסית לבני הזוג שלנו מזה שנים רבות.
כשאנחנו יוצאים מהבית, אנחנו פוגשים אנשים שנראים ומתפקדים לרוב בשיא האטרקטיביות שלהם: הם לרוב לבושים במיטבם, ומתנהגים ומדברים באופן מבוקר ונחמד יותר מאשר בבית שלהם.
וכשאנחנו חוזרים הביתה, אנחנו פוגשים, בפעם המי יודע כמה, את בני הזוג שלנו, שאנחנו מכירים כל כך טוב את החסרונות והצדדים הפחות יפים שלהם; כשהם לבושים לא במיטבם, ומתנהגים באופן פחות אטרקטיבי.
על זה מתווספים עימותים, שהם חלק בלתי נמנע בזוגיות; והלחצים והתסכולים בכלל תחומי החיים: בהורות, בניהול הבית, בכספים, במשפחה המורחבת, ועוד.
וההבדלים האלו, בין בני הזוג הפוטנציאליים בדמיון שלנו, לבין בני הזוגי הממשיים שלנו, עלולים עלול ליצור בנו אשליה, ש"נפלנו" על בן/ת זוג כושל/ת, ושאנחנו ראויים ליותר מזה.
לכן, באופן בלתי נמנע, הרבה זוגות חשים אכזבה, כישלון והחמצה בזוגיות;
ונוטים לשכוח, שבתחילת הזוגיות, גם בן/ת הזוג נראה אטרקטיבי/ת;
ושאם ייפרדו מבן/ת הזוג הנוכחי/ת וייכנסו למערכת זוגית חדשה, כמעט בוודאות, בחלוף הזמן, בן/ת הזוג החדש/ה יתנהג באופן פחות מושך, ייחשפו הצדדים הפחות יפים, ולבסוף גם בזוגיות החדשה יעלו קשיים;
ושלמעשה, סביר להניח, שאם נחליף בן/ת זוג, לא באמת פתרנו את האתגר הזה, אלא רק העברנו אותו לבן/ת זוג חדש/ה."
"זה נכון", הגיבה מיכל. "אז מה עושים?"
"עובדים על הזוגיות ברצינות ובהתמדה."
"אתה מתכוון, לטיפול זוגי ממושך?" שאל אביתר.
"לא בהכרח. לפעמים, באמת, מתברר, שהלהבה בזוגיות כבתה בגלל בעיות עמוקות, שמצריכות טיפול זוגי עמוק ולא-קצר.
אבל הרבה פעמים, בני זוג זקוקים רק להדרכה וליווי קצרים יחסית, שבמסגרתם הם מקבלים בעיקר הדרכה מה לעשות, כדי לחדש את התקופה הטובה שהיתה להם בתחילת הזוגיות.
* * *
הפגישה עם מיכל ואביתר היתה ראשונה, מתוך מספר פגישות שקיימתי איתם.
לקראת סיום הפגישה האחרונה שאל אותי אביתר: "אתה יודע איפה נהיה, מיכל ואני, בעוד 24 שעות?"
"לא, איפה?", עניתי בסקרנות.
"תקבל מאיתנו תמונה!", ענה אביתר, תוך שהביט בהתרגשות במיכל, שהחזירה לו מבט עם חיוך רחב.
